סיפורים מעוררי השראה

אמא רואה את הבת הקטנה נושאת אוכל לזרוק אחרי בית הספר ועוקבת אחריה - סיפור היום

משפחתה של סוזן עברה דירה לעתים קרובות, ונמאס לה שאין לה חברים. אבל יום אחד, אמה, אונה, ראתה אותה עוזבת את בית הספר שלה עם שקית אוכל ופונה לכיוון מזבלה. היא החליטה ללכת בעקבותיה, רק כדי לגלות משהו מדהים.

'אמא, אפשר לקבל גור?' שאלה סוזן את אונה במהלך ארוחת הערב, ושני הוריה הרימו את מבטם מהצלחות שלהם בהפתעה.

'גור? מותק, אני לא חושבת שזה אפשרי כרגע', היא הגיבה והביטה בבעלה בחיוך עקום.

'סוזאן, אנחנו לא יודעים לאן אני אשובץ. זה פשוט לא נוח לזוז עם גור בגרירה', הגיב אביה, אדם. הוא היה בצבא והועבר לעתים קרובות. הם היו בווירג'יניה, אבל זה היה רק ​​עניין של זמן עד שהם יעברו למקום אחר.

להמחשה בלבד | מקור: Pexels

'אבל לפחות גור יהיה חבר שלי. אנחנו אף פעם לא נמצאים במקום אחד מספיק זמן בשביל שאוכל להתיידד', נאחזה בתם, מניחה את ראשה על ידה בזמן שאכלה את ארוחת הערב שלה עם השני.

סוזן נפלה על ישבנה מההלם מהשיחה של אמה, ולפתע ראתה אונה את הסיבה לכך שבתה נשענה.

'אני יודעת שזה גס, מתוקה. אבל אולי כשהעניינים יסתדרו מאוחר יותר,' הציעה אונה, ונגעה קלות בזרועה של בתה בנוחות. אדם שתק כשאכל, וסוזאן ידעה שהנושא הסתיים. היא לא קיבלה גור.

***

שבועות חלפו לאחר השיחה ההיא, ואונה הרגישה רע כי סוזן נהייתה קודרת יותר ויותר מיום ליום. אולי סוג אחר של חיית מחמד כמו צב או דג יעודד אותה, מכיוון שהם לא דרשו טיפול כמו גור. היא חשבה על זה בזמן ריצת מכולת והחליטה לאסוף את בתה מבית הספר כדי לדבר איתה על זה.

כשאונה התקרבה לבית הספר, היא ראתה את סוזן יוצאת החוצה, אז היא צפרה לה. אבל בתה לא ראתה אותה. אונה קימטה את מצחה וראתה אותה מתרחקת מהכיוון הכללי של ביתם, וזה היה מוזר. לסוזאן לא היה לאן ללכת.

ואז אונה הבחינה שהיא נושאת תיק עם מה שנראה כמו מיכל מזון. גם זה היה מוזר. ככל שידעה, ילדים לא יכלו לקחת שאריות מהקפיטריה, והיא לא ראתה את סוזן לוקחת מכולה מביתה.

להמחשה בלבד | מקור: Pexels

סוזן לא הייתה מודעת לנוכחות אמה, אז אוונה החליטה לעשות סיבוב פרסה ולעקוב אחריה. בהתחלה היא חשבה לעצור את סוזן לגמרי. אבל האם הסתקרנה. היא רצתה לדעת בדיוק לאן סוזן הולכת.

היא האטה את מכוניתה והלכה אחריה מרחוק, התבוננה בבתה כשהיא פונה לכיוון רחוב שהוביל למזבלה המקומית.

'מה היא יכולה לעשות שם?' שאלה אוונה את עצמה, מזעפת את פניה. אבל האימה עלתה על פניה וחשבה שזה יכול להיות המקום שבו הסתובבו ילדים רעים. 'אוי לא.'

היא האיצה מעט ובסופו של דבר חנתה את רכבה מול מגרש המזבלה. סוזן נכנסה פנימה, ואונה זינקה לעבר מזבלה כדי למצוא את בתה ולהגן עליה מפני ההשפעה המזיקה של סוגים מסוימים של ילדים.

להמחשה בלבד | מקור: Pexels

עם זאת, היא הופתעה כשזיהתה שוב את סוזן. היא הייתה כפופה לכיוון משהו שאונה לא יכלה לראות.

'סוזן!' אונה התקשרה. הפחד שלה לבתה ניכר בקולה.

סוזן נפלה על ישבנה מההלם מהשיחה של אמה, ולפתע ראתה אונה מדוע בתה רכנה. כמה גורים היו סביב מיכל האוכל, אכלו את מה שסוזן הביאה להם.

'אמא! מה את עושה כאן?' שאלה בתה, עיניה פעורות. אבל היא לא הרגישה אשמה בכלל, רק מופתעת.

'אוי, יקירי. באתי לאסוף אותך מבית הספר, וצפרתי, אבל המשכת להתרחק. הסתקרנתי, אז עקבתי אחריך. אני כל כך מצטער, אבל התחלתי להיכנס לפאניקה במחשבה שאתה מסתובב עם רעים. ילדים, ואני... באנו להציל אתכם,' אמרה אונה, כופפת את ברכיה לצד סוזן והתבוננה בגורים.

להמחשה בלבד | מקור: Pexels

למרבה המזל, בתה צחקה. 'אמא, זה כל כך מצחיק,' היא התחילה. 'לאחר מכן הלכתי בכיוון הזה וגור אחד התקרב אליי, אבל הבהלת אותו, והלכתי אחריו. ואז ראיתי את כל הגורים האלה. אז ביקשתי משאריות של בנות הקפיטריה, והן היו נחמדות מספיק כדי תן לי מיכל.'

'אוי יקירי. אתה הילד הכי מתוק בעולם.'

'אני כבר לא ילד.'

'אני יודע.'

'אז... אנחנו יכולים לעזור להם, אמא? אני לא רוצה להשאיר אותם במזבלה הזו. אני לא חושבת שיש להם אמא,' שאלה סוזן, דחקה את פיה במחשבה.

'בסדר, אני חושב שיש לי קופסה ריקה במשאית שלי. בוא נאסוף את הגורים וניקח אותם למקלט,' הציעה אונה, וגורמת לסוזן לחייך באור.

הם הניחו את הגורים בבטחה בקופסה ונסעו למקלט הקרוב ביותר שיכלו למצוא. המלווים היו ידידותיים, ואונה הציעה לשלם עבור כל החיסונים והטיפול הווטרינר שלהם.

להמחשה בלבד | מקור: Unsplash

'מה יהיה איתם?' שאלה סוזן את עובדת המקלט.

'נטפל בהם ונעביר אותם לאימוץ. אבל אל דאגה, גורים בדרך כלל מאומצים מהר'. המתבגר הצעיר חייך, אבל אונה ראתה את התחושה המרה-מתוקה מצוירת בבירור על פניה של בתה.

האם נשכה את שפתה התחתונה, וחשבה שבעלה לא יהיה מרוצה מדי מזה, אבל היא לא יכלה לסבול יותר את העצב בעיניה של סוזן. 'אנחנו יכולים לקחת אחד הביתה?'

'כמובן! אמנם תצטרך להגיש בקשה בדיוק כמו כולם. אבל אני יכול להוסיף הערה שהבאת אותם. יש זמן המתנה בזמן שהגורים מקבלים מיקרו-שבב ונבדקים. אבל זה צריך להיות תהליך קל', ענה העובד והלכתי להביא להם את הניירת.

'בֶּאֱמֶת?' שאלה סוזן בפליאה מוחלטת.

להמחשה בלבד | מקור: Pexels

אוונה יכלה רק להנהן כשבתה המתבגרת כרכה את זרועותיה בחוזקה, והביעה כמה זה חשוב לה.

כצפוי, אדם לא התרגש מזה יותר מדי. אבל ברגע שהגור - סאנסה - הגיע לביתם, הוא נמשך אליה. היצור הקטן הזה שיפר את חייהם, והנער הצעיר כבר לא היה בודד.

מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה?

• זה חיוני להקשיב לילדים שלך ולנסות לענות על הצרכים שלהם. סוזן אמרה להוריה שהיא בודדה, אבל אונה ואדם לא התייחסו לזה ברצינות בגלל המציאות של חיי הנוודים שלהם. רק כשסוזן מצאה גורים כדי לארח לה חברה, הם הבינו כמה חשוב להקשיב לצרכים של בתם.
• חיית מחמד יכולה לשנות את חייך; לפעמים, אפילו אנשים שלא רוצים אותם בסופו של דבר יתאהבו. משפחתם הייתה מאושרת יותר לאחר שאימצה גור, אפילו האב הסרבן, שלא רצה לאמץ כלב בתחילה.

שתף את הסיפור הזה עם חבריך. זה עשוי להאיר את היום שלהם ולעורר בהם השראה.

אם נהנית מהסיפור הזה, אולי תאהב זֶה על אם שהחליטה ללכת בעקבות בתה כשיצאה מביתם בשעת לילה מאוחרת.

יצירה זו בהשראת סיפורים מחיי היומיום של הקוראים שלנו ונכתבה על ידי סופר מקצועי. כל דמיון לשמות או למיקומים בפועל הוא מקרי בהחלט. כל התמונות הן להמחשה בלבד. שתף אותנו בסיפור שלך; אולי זה ישנה את החיים של מישהו. אם תרצה לשתף את הסיפור שלך, אנא שלח אותו לכתובת info@vivacello.org.