סיפורים מעוררי השראה

ילד ביד אחת הבטיח להיות כוכב כדורסל לאבא הגוסס, מאוחר יותר אצטדיון בית הספר מזמר את שמו של אבא - סיפור היום

אביו של טים נעלם לנצח, אבל דבריו נשארו עם הילד. שנים אחר כך, ברגע הניצחון שזכה לו בעמל רב, הוא לא ציפה לשמוע את השם שהכי חשוב לו מהדהד בקרב הקהל.

טים ישב והחזיק את ידיו הוורידניות של אביו, בידיעה שהחיבוק האחרון שלהם נמצא במרחק שניות.

טים ישב דומם כשאביו, הגיבור שלו, צפה בו בגאווה דומעת מכף רגל ועד ראש.

'בן,' הגוסס נשם נשימה עמוקה, מנסה לשאוב לתוך עצמו מספיק חיים כדי לומר את מילותיו האחרונות.

הילד רכן קרוב יותר אל אביו, ליבו מוכן לתפוס כל מילה שעמדה להיאמר.

להמחשה בלבד. | מקור: Getty Images

'זכור: אתה לא ילד שבור. אתה נועד לגדולה. אתה לא נועד לשבת מהצד ולחכות שיבחרו אותך. אתה נועד לעלות מדרגה, לתבוע את עמדתך ולשחק.

'יהיו קולות שילעגו לך. אבל יום אחד, הם יזמרו בניצחון שלך.'

'שים את הלב שלך במשחק, בן. ולא משנה כמה קשה זה נראה, אל תוותר. טים שלי, האלוף שלי, תן ​​לי את המילה שלך!'

טים חיבק את אביו והבטיח מבעד לדמעות, 'יש לך את המילה שלי, אבא. אני לא אוותר. הבן שלך לא ינוח עד שהוא יהיה סופרסטאר בכדורסל!'

באותו רגע, האב והבן חיו מחדש כל אימון בלתי נלאה, כל משחק שהם צפו, כל טכניקה שלמדו וכל שיעור צחוק ושיעור חיים שחלקו במגרש האימונים.

בכאב ובכוח של החיבוק התקיף האחרון עם אביו, טים שכח שיש לו רק יד אחת.

שלושה ימים לאחר מכן, כאשר חברים ובני משפחה התאספו והתפזרו מקברו של אביו, טים נגע באדמה הרטובה וחזר על ההבטחה הזו.

'אני הולך להיות כוכב כדורסל, אבא,' אמר טים. 'בכל מקום שאתה נמצא, הישאר קרוב, אבא, ותשמור עליי.'

להמחשה בלבד. | מקור: Getty Images

הבטחתו של טים לאביו הפכה למטרה שלו. בלעדיה הוא היה עוזב את הספורט לאחר התאונה הנוראה שעלתה לו בידו. ללא הדחיפה של אביו, טים היה מסתפק ברחמים ואהדה מאחרים במקום לקחת על עצמו את האתגר להפוך לשחקן כדורסל ללא תחרות ביד אחת.

האהבה הזו לאביו והטירוף למצוינות הם שגרמו לטים להתעורר בבוקר שלאחר שריפת השריפה של אביו ולצאת היישר למגרש הכדורסל השכונתי.

'היי, אני יכול לשחק איתך?' טים ניסה להתעלם איך חבורת הילדים בבית המשפט בוהה בשרוול הימני החלול שלו.

'כדורסל? אתה רוצה לשחק כדורסל ביד אחת? אתה בטח צוחק עליי, חבר. זה לא בשבילך...'

'הו, זו לא בעיה. אני באמת יכול לשחק...' טים ניסה להסביר, וביקש מאחד הילדים לזרוק לו את הכדור.

'נה, בנאדם, זה יותר מדי מטורף. כל המבט שלך עושה לי צמרמורת. אין סיכוי שאתה משחק איתנו. אז או שתעזוב או שנלך', אמר ראש הקבוצה בשכבה עבה של גועל. בקולו.

להמחשה בלבד. | מקור: Getty Images

'תעזוב בבקשה!' נער אחר מהקבוצה התחנן. איכשהו, זה פגע יותר מהעלבון של ראש הקבוצה.

טים השפיל את ראשו וחזר לאט לכיוון ביתו.

למחרת, הילד חזר לבית הקברות לאחר הלימודים, כורע על ברכיו במקום שבו הונח מקור כוחו הגדול ביותר.

הקשיבו לקולות שמאמינים בך.

'אני יודע שהבטחתי לך, אבא. אבל אני מפחד. אנשים סביבי, הילדים בבית הספר שלי, שכנים, דודים ובני דודים, רואים אותי רק כילד ביד אחת. אף אחד לעולם לא יסתכל עלי כמוני. אני נורמלי, אחד מהם. אולי אני ילד שבור...' טים בכה לתוך ידיו, משתוקק לשמוע את הקול האחד שנחטף ממנו.

'שלום לך, בן!' קולו המוכר של גבר מבוגר קרא מאחור. מבועת, טים הסתובב להביט. זה היה הדוד דן, אחד החברים הכי טובים של אבא של טים.

'אמרתי לך פעם איך היינו קוראים לאבא שלך בתיכון?' שאל הדוד דן וניגב את דמעותיו של הילד.

'היינו קוראים לו הקובע. הוא לא היה מעולה בשום ספורט והיה בערך ממוצע בלימודים. אבל היה דבר אחד שהוא לעולם לא היה מוותר עליו. הייתה הילדה הזאת בתיכון, צעירה מאיתנו בשנתיים. ..' דוד דן חייך.

להמחשה בלבד. | מקור: Getty Images

'אבא שלך פגש אותה והתאהב בה כהרף עין. הילדה הייתה כוכבת בבית הספר והיה לה עוד חבר, הענק הגבוה הזה עם שיער ארוך וידיים גדולות. הילד והחברים שלו נתנו לאבא שלך המון של צרות'.

'אבל הקובע שלנו, בהיותו הנשמה העיקשת שהוא, ספג הרבה מכות ועמד מולם עוד מיליון פעמים. ביום שבו נשבר לו האף והיה צריך להבהיל אותו לבית החולים, עמדתי ליד המיטה שלו. .'

'הוא אמר לי, 'דן, אני הולך להתחתן עם הבחורה הזאת מתישהו''.

צחקתי ושאלתי אותו: 'מה גורם לך להגיד את זה?'

הוא חייך וביקש ממני להסתכל מאחורי.

אין ספק שהילדה שאביך רודף אחריו כבר חמש שנים ארוכות עמדה למרגלות המיטה וחייכה בביישנות.

'האישה הזו היא אמא שלך, טים. מאז, זו הייתה ההוכחה הגדולה ביותר לנחישותו של אביך, והוא אהב לספר ולספר מחדש את הסיפור הזה. עד שהגעת. אז הפכת לסיפור הכי גאה שלו לספר.'

להמחשה בלבד. | מקור: Getty Images

'אתה הבן שלו, טים. לא משנה איזה אומץ או כוח אתה מחפש, כבר יש לך את זה. תמשיך לחפש עד שתמצא אותו.'

בכל ערב מאז השיחה ההיא עם הדוד דן, טים היה מחכה שמגרש הכדורסל השכונתי יהיה ריק.

אמו הייתה מחכה בחוץ בזמן שטים מתאמן לבד במשך שעות. הוא היה רחוק מכל העיניים המרחמים והלעג ומצא את השלווה הדרושה לו כדי לעבוד על כישורי הכדורסל שלו.

אמו ויתרה בשמחה על שנתה בשביל טים, כשראתה כמה זה היה חשוב לילד.

ארבע שנים חלפו, ולטים הייתה ההזדמנות שריגשה אותו והפחידה אותו בו זמנית.

בית הספר של טים חגג שנת אבן דרך, והיה אמור להתקיים משחק כדורסל מפואר שעבורו הילדים יצטרכו להתאמן במשך חודשים עד לאירוע.

זו הייתה ההזדמנות של טים להציג את הכישורים עליהם עבד. הוא התרגש ללכת לבית הספר באותו יום, ביודעו בליבו שהוא עומד להיבחר לנבחרת.

אבל זה לא היה אמור להיות. טים נכנס למגרש הכדורסל ועד מהרה הבין ששום דבר לא השתנה. הילדים לא היו יותר נחמדים. למעשה, הלעג שלהם רק הלך והתגבר עם השנים.

להמחשה בלבד. | מקור: Getty Images

בזמן שהמורים ניסו בחוסר אונים לשלוט בנערים ובנות השובבים ששרקו עליו בוז, טים מצא את עצמו נתון לפינה עם אותם שמות וסיסמאות נוראיות מלפני כל אותן שנים.

טובע ברעש ובגשם של כדורי נייר מקומטים שהעיף לעברו מכל כיוון, טים השפיל את ראשו ויצא החוצה.

שבועות חלפו עד שהיה רק ​​שבוע לפני המשחק הגדול. איש בבית הספר כולו לא היה מודאג כמו מאמן הכדורסל מר סאטון.

'אנחנו במצב די, אדוני,' מר סאטון גירד את ראשו הקירח ללא מושג. 'עם אחד השחקנים הכי טובים שלנו עם רגל שבורה, אנחנו לא יודעים איך אנחנו הולכים להתחרות'.

'בשביל זה שכרנו אותך, נכון, מר סאטון? יש לנו הרבה רכיבה על המשחק הזה. בבקשה, עזוב אותי למיליון המשימות שלי ואל תחזור לכאן בלי פתרון, ' סימנה המנהלת למאמן לעבר הדלת.

מר סאטון לא הצליח לישון באותו לילה. הוא ידע שהוא על סף פיטורים, ואיבוד העבודה הזה יציב סימן שאלה גדול על הטיפול השנתי של אשתו.

שקוע במחשבות, המאמן יצא לטייל עם הכלב שלו בשכונה שנרדמה עמוקה.

להמחשה בלבד. | מקור: Getty Images

אז הוא הבחין במישהו משחק במגרש הכדורסל השכונתי הקטן. מתחת לפנס הרחוב המהבהב, מר סאטון ראה משהו שמילא אותו בבושה, יראה ותקווה בו זמנית.

הוא ראה איך טים מתרגל בדעתו את הספורט, מתחמק, ​​מכדרר ומזנק באוויר כדי להנחית את הכדור בצורה מופתית דרך החישוק בכל פעם מחדש.

שעה חלפה עד שמר סאטון הפריע לילד.

'בוודאי תרגלת את הטכניקות האלה, ילד! אבל הכעס במשחק שלך, מאיפה זה בא?'

מזווית עינו, טים זיהה את המאמן סאטון לפני מספר דקות.

'מה אכפת לך?' טים צעק, לא היה מסוגל לשלוט בכעס שלו.

'אכפת לי כי בלי לדעת מאיפה מגיע הכעס הזה, אני לא יכול לתת לך לשחק במשחק הגמר בבית הספר בשבת'.

טים עצר בהלם לשנייה ואז צחק את זה. 'אתה רואה שאני 'טימי חמש אצבעות' כמו שקוראים לי בבתי ספר, נכון? אני לא בדיוק מישהו שבית הספר רוצה שיהיה בצוות שלו...'

'לא אכפת לי מה בית הספר רוצה. אני כאן. אני מסתכל עליך. אני שם לב לאש בעיניים שלך ולכישרון הגולמי במהלכים שלך, ואני שואל אותך: מה אתה עושה רוצה?'

להמחשה בלבד. | מקור: Getty Images

טים הפיל את הכדור, ובפעם הראשונה בחייו, הוא סיפר למישהו מה הוא הבטיח לאביו הגוסס.

מר סאטון לא ידע איך לנחם את הילד. במקום זאת, הוא אמר, 'אני רוצה לראות אותך במגרש הכדורסל של בית הספר מחר ב-5 בבוקר'.

הספירה לאחור ליום המשחק הייתה על אפס, וטים היה במרחק שניות מלהיכנס למגרש כדי לשחק את המשחק הגדול הראשון שלו.

הוא ניסה לא להסתכל על הקהל או בקבוצה השנייה. טים עצם את עיניו והזכיר לאביו לשמור עליו.

הוא נזכר במילותיו האחרונות של האיש.

'...אבל יום אחד, הם יזמרו בניצחון שלך.'

לאורך כל המשחק, טים שמר את עיניו על הכדור ועל החישוק, כשהוא מכוון את הלעג וההערות של יריביו.

כל בית הספר התבונן בשתיקה של סיכה בילד שלגגו לו כל השנים האלה קולע נקודה אחרי נקודה.

להמחשה בלבד. | מקור: Getty Images

וכאשר טים זינק באוויר כדי להטביע את הכדור דרך החישוק בשניות האחרונות המכריעות של הרבע האחרון, זה היה כאילו ליבם היה בידו.

הוא עשה זאת! טים הוביל את קבוצתו לניצחון ממש עד הסוף. ועדיין, הייתה רק דממה על פני הקהל, מונעת שריקה עליזה חזקה של מר סאטון, שלא ניתן היה להבחין בה בקהל.

האדרנלין של הניצחון היה כל מה שטים דמיין שזה יהיה. הוא התמוטט על ברכיו והעיף את אגרופו המכוסה באוויר. ובדיוק כשטים נשם נשימה עמוקה ועמד לצרוח, הוא נזכר באביו. מוקף בכל בית הספר שלו, הילד פרץ בבכי במקום.

לולא טים עצם את עיניו ונכנע לדמעותיו, הוא היה רואה שאין עין יבשה בקהל.

לאחר שבכה בשקט האדיר, טים סוף סוף קם והחל ללכת לחדר ההלבשה.

אז השתיקה בחדר התפצחה במאה קולות שואגים סביב טים. היו באנרים של 'טים, כוכב הכדורסל שלנו!' החזיק מעמד בקהל. כל עין הייתה גאה, כל כף יד מורמת גבוה ומתנדנדת, וכל קול קרא שם אחד.

'לארי! לארי! תראה, הוא עשה את זה, לארי! לארי! לארי! תראה, הוא עשה את זה, לארי!'

להמחשה בלבד. | מקור: Getty Images

טים היה המום מהמזמורים הפתאומיים, וכשמצא את מר סאטון בקהל, הוא חייך לטים חיוך יודע, וביקש ממנו להתענג על הרגע.

מר סאטון סיפר לכל בית הספר על הסיפור של טים, איך הוא איבד את זרועו, איך הוא רצה להיות כוכב כדורסל וכמה חשוב לו אביו.

שמע ילדים ומורים מזמרים את השם האחד הזה בקול רם גרם לטים להיכנע ולבכות שוב. לארי! זה היה השם הכי קרוב ללבו של טים. זה היה שמו של אביו.

למחרת, טים חזר לבית הקברות, הפעם, עם משהו מיוחד להראות לאביו, מכל מקום שממנו צפה.

'קיימתי את הבטחתי, אבא. ולמרות שלא היית שם, זה גם הניצחון שלך. אני תמיד אעשה אותך גאה!'

'זה בשבילך, אבא, מהאלוף שלך.' כשאמר זאת, טים פתח את החולצה המקופלת היטב שלבש במשחק. זו הייתה חולצה צהובה בוהקת, וחבריו לקבוצה ריססו את המילים 'כוכב כדורסל!' מעבר לזה. הוא הראה אותו לשמים, אחר כך קיפל אותו לאחור והשאיר אותו מתחת לשם הגיבור שלו, כדי להיות גנוז שם לנצח.

מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור?

• לעולם אל תוותר על החלומות שלך. טים נתקל במכשולים רבים בדרכו להוכיח את כישורי הכדורסל שלו, אבל הוא לא אפשר לאף אחד מהם לשבור אותו.
• הקשיבו לקולות שמאמינים בך. בדיוק כמו טים, לכולנו יש לפחות אדם אחד בחיינו שהאמין בנו, גם כשלא האמנו בעצמנו. קולות אלה ראויים להערכה ולהערכה.

שתף את הסיפור הזה עם חבריך. זה עשוי להאיר את היום שלהם ולעורר בהם השראה.

אם נהנית מהסיפור הזה, אולי תאהב זֶה על עוד ילד צעיר ומבריק שוויתר על מושבו בשביל אישה מבוגרת באוטובוס, למרות שיש לו רק רגל אחת בעצמו.

יצירה זו בהשראת סיפורים מחיי היומיום של הקוראים שלנו ונכתבה על ידי סופר מקצועי. כל דמיון לשמות או למיקומים בפועל הוא מקרי בהחלט. כל התמונות הן להמחשה בלבד. שתף אותנו בסיפור שלך; אולי זה ישנה את החיים של מישהו. אם תרצה לשתף את הסיפור שלך, אנא שלח אותו אל info@vivacello.org .