סיפורים מעוררי השראה

ילד קטן הולך לאיבוד בטיול לבית הספר, אמא לומדת שהוא נראה לאחרונה מתחת לגשר עם כנופיה - סיפור היום

במהלך טיול בבית הספר, המורה של מייקל לא ראתה אותו מתרחק ומתקרב לאמן רחוב. אז היא עזבה אותו בטעות ולא שמה לב עד הרבה אחר כך. המשטרה הוזעקה ומצאה את מייקל, אך כשהגיעו למקום, הילד זעזע אותם.

'כולם, בחזרה לאוטובוס!' גברת קולינס קראה לכל תלמידיה. כולם היו תלמידי כיתה ד' וכרגע היו בטיול בית ספר מבולטימור לוושינגטון די.סי. הם ראו מקומות היסטוריים כמו אנדרטת וושינגטון ואנדרטת לינקולן, אבל הגיע הזמן לחזור למלון, שם הם ישהו ללילה וימשיכו הביקורים שלהם למחרת.

לרוע המזל, גברת קולינס לא ראתה שאחד מתלמידיה, מייקל, הוסח על ידי אמן גרפיטי מקומי והתרחק מהקבוצה. התלמידים יצאו למלון בלי מייקל באוטובוס, ולגב' קולינס לא היה מושג.

להמחשה בלבד | מקור: Pexels

בינתיים, הילד אהב לראות את האמן מצייר.

אורות אדומים וכחולים האירו את כל האזור. הילד היה כל כך שקוע במחשבותיו שהוא לא שמע את הסירנות מחרישות האוזניים ממכוניות המשטרה.

'איך אתה עושה את זה?' שאל מייקל את האמן. 'איפה למדת?'

האמן פנה אל הילד, מרים את גבותיו ומשך בכתפיו. 'למדתי מכמה חברים, ואני פשוט מקבל השראה מהחיים', אמר וחייך למייקל. 'איך קוראים לך, ילד?'

'אני מייקל. מה איתך?'

'ג'רי. אתה רוצה לנסות את זה?'

'כן!' תלמיד כיתה ד' כמעט צעק ותפס את פחית הצבע. הוא צייר חלק נכבד מהקיר בהדרכתו של ג'רי וחייך בקצהו. 'זה מדהים!'

'יש לך כישרון, ילד.' האמן הנהן והביט סביבו. 'אז, מאיפה באת? איפה אמא ​​שלך?'

'אה, אני בטיול בבית הספר. המורה שלי שם –' הילד הסתובב ופתאום הבין שחבריו לכיתה והמורה נעלמו. הוא מתח את צווארו והיה המום מכך שגם האוטובוס נעלם. 'הם נעלמו!'

מייקל התחיל להיכנס לפאניקה, אבל ג'רי טפח על כתפו, והפציר בו להירגע. 'תירגע, ילד. אתה יודע איפה אתה גר?'

להמחשה בלבד | מקור: Pexels

'אני מבולטימור. אנחנו בטיול בבית הספר. יש לי את כתובת הבית שלי,' אמר מייקל, ולקח פיסת נייר מהנעל שלו, שאמו הניחה שם למקרה שמשהו יקרה.

'אה, אתה יודע את מספר הטלפון שלהם?' ג'רי המשיך והביט בכתובת.

'לא! אנחנו יכולים להתקשר למשטרה?' שאל הילד והופתע כשהאמן הניד בראשו מיד.

'לא, ילד. אני חלק מחבורה. אנחנו לא יכולים להתקשר למשטרה,' ענה ג'רי. 'אבל בואי איתי. אני חושב שאחד החברים שלי נוסע מחר לבולטימור. אז ניקח אותך בחזרה הביתה.'

הילד סובב את ראשו כדי לחפש שוב את המורה ואת חבריו לכיתה ונאנח כי הם באמת נעלמו. איך הם יכלו לעזוב אותי? הוא חשב לעצמו. לבסוף, הוא הלך בעקבות האמן לאזור מתחת לגשר תיאודור רוזוולט, שם תתכנס הכנופיה של ג'רי.

***

בחזרה למלון, גברת קולינס דאגה שכולם יתנהגו במהלך הארוחה במסעדה כשאחד הילדים התקרב. 'גברת קולינס, איפה מייקל? הוא לא היה באוטובוס.'

'מה?' המורה הזדקפה בכיסאה, ופיה נשמט.

להמחשה בלבד | מקור: Pexels

'לא ראיתי את מייקל הרבה זמן', הוסיפה הילדה מכיתה ד', ולבסוף, גברת קולינס קמה. היא הסתובבה במסעדה, שאלה את כולם על מייקל, אבל לאף אחד מהילדים לא היה מושג. היא מיהרה לחדרים וגילתה שמייקל באמת איננו.

לא הייתה לה אפשרות אחרת מלבד להתקשר להוריו של הילד. ברור שאמו של מייקל נכנסה לפאניקה. 'אנחנו נכנסים למכונית שלנו עכשיו! בבקשה, מצא את הילד שלי!' היא יללה דרך הטלפון.

לאחר שניתקה, גברת קולינס התקשרה למשטרה.

***

ג'רי ומייקל עדיין הסתובבו ליד הגשר כשהלילה ירד. 'אני אשאר איתך כאן, ילד. לרובנו אין בתים, אז זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות כרגע. אבל האנקי אמר שנוכל לקחת אותך הביתה מחר.'

מייקל הנהן. הוא התיישב על רצפת הבטון הקרה, מחבק את ברכיו. הוא נשאר אמיץ, אבל לבסוף הוא היה מפוחד ובודד. כולם שם היו ידידותיים אליו, אבל הוא הבין כמה טיפש הוא לסטות מהקבוצה שלו ולדבר עם זר. הוריו צדקו, והוא הבטיח לעולם לא לעשות זאת שוב.

להמחשה בלבד | מקור: Pexels

לפתע, אורות אדומים וכחולים האירו את כל האזור. הילד היה כל כך שקוע במחשבותיו שהוא לא שמע את הסירנות מחרישות האוזניים ממכוניות המשטרה.

'ידיים למעלה באוויר! אני רוצה לראות ידיים למעלה!' אחד השוטרים צעק, וכולם מסביב למייקל הרימו ידיים והלכו לכיוון המכוניות.

ג'רי הרים את גבותיו לעבר מייקל, מחווה לו לעשות את אותו הדבר, אז הילד קם, הרים את ידיו והלך בעקבותיו. כשהתקרב, הוא ראה שכל השוטרים מכוונים את נשקם לעבר הכנופיה.

'תן לילד לבוא אלינו!' אחד השוטרים צעק, ומייקל הבין שהם שם בשבילו וכנראה חשב שהחבורה מחזיקה אותו כבן ערובה.

ידיו הורדו. במקום לרוץ לעברם, שם ידע שהוא יהיה בטוח, מייקל עמד מול חברי הכנופיה האחרים ודיבר בקולו הכי חזק שאפשר.

'בבקשה! אני בסדר! תוריד את הידיים שלך! אני לא נפגע! אני בסדר!' הוא צעק, והשוטרים הביטו בו בבלבול. 'בבקשה, תאמין לי. הלכתי לאיבוד מהקבוצה שלי וכולם פה שמרו עליי!'

לאחר שתיקה מתוחה, אחד השוטרים הוריד את נשקו והחליט להתקרב לילד. מייקל הסביר הכל טוב יותר, סיפר לשוטר איך התחיל לצייר עם ג'רי והבחין מאוחר יותר שחבריו לכיתה והמורה נעלמו.

להמחשה בלבד | מקור: Pexels

לבסוף, השוטר ביטל את עמיתיו ואמר למייקל להיכנס למכונית. תלמיד כיתה ד' נופף לג'רי ומלמל 'תודה' מרחוק. ג'רי הינהן, חייך והשיב את הניפוף שלו.

חברי הכנופיה חזרו לאזור שמתחת לגשר וכל ניידות המשטרה יצאו. הם הסיעו את מייקל חזרה למלון, שם גברת קולינס עטפה אותו בחיבוק ענק.

כעבור כמה דקות הגיעו הוריו, ואמו לא נתנה לו ללכת. המורה התנצלה בפני כולם על חוסר האכפתיות שלה, אבל מייקל אמר שזו אשמתו.

בסופו של דבר, זה לא משנה כי כולם היו בריאים ושלמים, אבל הוריו של מייקל החליטו לקחת אותו הביתה באותו לילה. הטיול שלו בבית הספר הסתיים.

במהלך הנסיעה הביתה, מייקל סיפר להוריו את כל מה שקרה וכיצד ג'רי היה ידידותי אליו.

'אוקיי, מותק. אבל הוא בחבורה. ותמיד עדיף להתרחק מהאנשים האלה מסיבות רבות. אתה לא מכיר את העבר שלהם, ולא מכיר את כל המעורבים. ג'רי עשוי להיות אדם נחמד, ו אני אסירת תודה שהוא שמר עליך, אבל אני לעולם לא רוצה לשמוע עליו שוב,' הסבירה אמו בעדינות.

הילד הנהן, אבל אחרי כמה דקות, היה לו רעיון. 'אמא, תוכלי לרשום אותי לשיעורי אמנות בבית?'

היא הסתובבה להביט בו מהמושב הקדמי. 'בטח, מותק. אני יכול לעשות את זה.'

להמחשה בלבד | מקור: Pexels

מייקל חייך. הוא אולי לא יראה את ג'רי שוב, והוא ידע שאמו צודקת. אבל הוא יכול לקחת כמה שיעורים. ג'רי אמר לו שהוא מוכשר, ואולי הוא צדק. מייקל בהחלט רצה לראות אם הוא יכול גם להפוך לאמן.

מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה?

• לעולם אל תשפוט ספר לפי הכריכה שלו. בעוד ג'רי וחבריו היו חברי כנופיה, הם קלטו את מייקל כשלא היה לו לאן ללכת. זו הסיבה שהילד הגן עליהם במהלך העימות המשטרתי והפיג את המתח.
• לטיולים בבית הספר צריך יותר ממורה אחד כדי לפקח על כל הילדים. למרבה הצער, אדם אחד לא מספיק כדי לצפות בקבוצה שלמה של ילדים, במיוחד בעיר מוזרה. לכן תמיד עדיף שיהיו לי יותר ממורה אחד ואולי גם הורה שילווה.

שתף את הסיפור הזה עם חבריך. זה עשוי להאיר את היום שלהם ולעורר בהם השראה.

אם נהנית מהסיפור הזה, אולי תאהב זֶה על ילד קטן ששחה לחוף כדי למצוא עזרה כשהסירה של משפחתו התהפכה.

יצירה זו בהשראת סיפורים מחיי היומיום של הקוראים שלנו ונכתבה על ידי סופר מקצועי. כל דמיון לשמות או למיקומים בפועל הוא מקרי בהחלט. כל התמונות הן להמחשה בלבד. שתף אותנו בסיפור שלך; אולי זה ישנה את החיים של מישהו. אם תרצה לשתף את הסיפור שלך, אנא שלח אותו לכתובת info@vivacello.org.